club penguin-the island need help פרק שני פורסם!!

סיפור חדש- The island need help
מה קורה כשהרברט מסתובב חופשי בקלאב, מי יעצור אותו, מה היא הזהות האמיתית של יונתן ומאיה ומי חבר ומי אויב?
כל זה יתברר בקרוב... אז תישארו מעודכנים!

פרק ראשון

_________

במחשבה לאחור- כל הסיפור הזה נשמע קצת מטורף.

אתם בטח לא תאמינו ואני לא אנסה לשכנע אתכם שכל זה אמיתי.

אבל זה בסדר, כל עוד תבטיחו לי שתזהרו.

ואם יום אחד תמצאו אבן סגולה ונוצצת, תשבעו לי שתשמידו אותה. אל תחשבו אפילו אל הכוחות שהיא יכולה להעניק לכם. היא מקוללת. תדרכו עליה, תנפצו אותה, תזרקו אותה חזק חזק לים... הכל כדי שהיא לא תציק לכם עוד.

ואני מניחה שיש לכם הרבה שאלות. אבל זה בסדר- אחרי שתקראו את הסיפור הזה החיים שלכם ישתנו.

זה היה יום רגיל. הפעולה שנתן לנו גארי הייתה פשוטה: להתגנב למחבוא של הרברט ולגלות מה הוא זומם.

זה כבר כמה שבועות שהרברט לא משמיע קול. שום דבר. כלום. שקט. שקט מדי.

"אנחנו זקוקים לנבחרת מצומצמת. רק מי שנוכל לסמוך עליו." גארי אמר.

וכך מצאתי את עצמי בחבורה שכללה את אחי-יונתן, ופינגווין שלא הכרתי לפני כן. 

קוראים לי מאיה ואני סוכנת חשאית- כפי שבט הבנתם.

יש לי אח בשם יונתן- גם הוא סוכן חשאי.

הפינגווין לידי הוא גם סוכן. אבל לא ממש הכרנו. היינו עסוקים מדי בליהיות בשקט.

כל רעש קטן ויתפסו אותנו.

למה אני מספרת לכם? כי בדיוק אז דרכתי על ענף. אופס?

קולות שרשרת וצלילי מתכות הופיעו פתאום. קלאנג. משום מקום נפל עלינו כלוב. ניסיתי להזיז את סורגיי המתכת אך לשווא. הרצפה מתחתינו הפכה למלבן מתכת שהתחבר לכלוב.

ושוב- אופס.

                                                      פרק שני

                                                   __________

יונתן ניענע את סורגי הכלוב בחוזקה. "אנחנו לכודים!" קרא בכעס. הרברט עבד עלינו. הצלחנו לעבור את המלכודת הראשונה בהצלחה- והשנייה והשלישית.... אבל נפלנו בפח בסופו של דבר, והכל בזכותי.

"שלב ראשון כשנתפסים במלכודת- לא להכנס לפאניקה." הפינגווין שלא הכרתי חזר על דבריו של גארי באימונים. 

ניסיתי לא להכנס לפאניקה כשיונתן והפינגווין האחר ניסו לפרוץ את הכלוב עם חגורת הכלים שלהם אך לשווא. 

התחלתי להזיע- בהתחלה חשבתי שהכל בגלל המתח. חיפשתי פתח בכלוב- אך לשווא, הכלוב היה אטום חגמרי. 

הרגשתי את הטמפרטורה עולה לאט לאט ואז הבנתי שהידיים שלי זורחות ומתלהטות, כמו מתכת שהתיכו אותה והיא זוהרת בשל הטמפרטורה הגבוהה. נגעתי בסורגים והם התחילו להעלות אדים עד שהותכו לגמרי,  הפכו לשלולית לוהטת של מתכת נוזלית. יונתן הביט בי בעיינים פעורות והפינגווין האחר נרתע כמה שיותר מידי המחוממות.

"אני לא...- אני לא מבינה!" התלוננתי ונפנפתי בידיי בניסיון לצנן את הטמפרטורה. "זה לא חשוב- לפחות עכשיו" אמר

יונתן ויצא מהפתח שיצרתי בכלוב. הבטתי בפינגווין הזר. "אחרייך" אמר. יצאתי מהכלוב.

עכשיו שהיינו בחוץ (והידיים שלי הפסיקו לזהור) היינו חייבים לחזור- הרסתי את כל התוכנית.

התחלנו לרוץ לאחור...

המשך יבוא...

אני יודעת שהפרק קצר אבל כפיצוי הפרק הבא יהיה ארוך במיוחד  ומאוד מאוד חשוב!!

~Mayaal~